הצטרפות לג'יפלאנט פריים
רישום לקבלת התראות למייל

>>עדכונים גם בדף החדש שלנו בטוויטר



מיסטיקה היסטורית: מאחורי הקלעים של ההכרה בירושלים והשגרירות. ולאן עכשיו? - הגדלה / תמונות נוספות  פרשנות
23/1/2018
מציאות ותנ"ך: איך השפיעו קריסת העולם הערבי והפטרודולרים, מצד אחד; והתנ"ך, ספרי בראשית ו-ויקרא, מצד שני; בהחלטתו ההיסטורית של הנשיא טראמפ להעלות את ירושלים על ראש שמחתו? מה אמר לו המנהיג הרוחני, ולמה זה חשוב לטראמפ? לא תמצאו את זה במקום אחר. ובשטח: מה זומם ארדואן, מה על יהודי טורקיה לבצע מיד, והאם יתגשמו האיומים שהשמיים יפלו?

 מיסטיקה היסטורית: מאחורי הקלעים של ההכרה בירושלים והשגרירות. ולאן עכשיו?


מאת ד"ר גיא בכור

(פורסם במקור לחברי מועדון הפריים ב- 7.12.17, מיד עם ההכרזה על ירושלים).

גם אתם יכולים להצטרף, ולדעת. לעומק. וקדימה.

 

1 הלם ערבי –

שינוי המדיניות האמריקנית בצורה כל כך דרמטית: גם להכיר, בצו נשיאותי, בירושלים, כבירת מדינת ישראל, וגם להורות על העברת השגרירות האמריקנית אליה – היכו בהלם גם את המנהיגים הערביים וגם את הציבור שלהם. נכון הוא שכל הצדדים הערביים שקועים בצרות הקיומיות שלהם, ובחורבן האופף אותם, אך לפתע הם הבינו במן הארה אכזרית לרגע, שבעולם החדש, שבו המזרח התיכון קרס, ומחירי הנפט כבר לא רלבנטיים – הם נשארו אחרונים בתור.

יתכן והמנהיגים הסונים במצרים, ירדן וסעודיה ידעו על כוונתו של טראמפ, ועל כך יש תאוריות קונספירציה רבות ברחוב הערבי, ויכול להיות שלא. אך אלה כבר ימים אחרים, מאז נכרתה הברית בין ארה"ב לסעודיה ב- 12 לפברואר 1945, על סיפונה של הספינה "קווינסי", שעגנה באגם המר, בתעלת סואץ. היו אלה הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, ומלך סעודיה המייסד, עבד אלעזיז אבן סעוד.

בפגישה הזו לא רק שנכרתה הברית של - הגנה אמריקנית לסעודיה, תמורת נפט סעודי לארה"ב, אלא שהמונרך הסעודי הזהיר אותו מפני מדינה יהודית, ורוזוולט הבטיח שלא ינקוט שום צעד בנושא, בלי להתייעץ תחילה בערבים. כך קיבלו הערבים זכות וטו עלינו, עד להצהרת טראמפ. ככלל, מדיניות ארה"ב כלפי רעיון של מדינה יהודית היה עוין, והיא עשתה הרבה מאוד שלא תקום מדינה כזו, עד לרגע האחרון.

אלא שארה"ב כבר לא צריכה כיום את הנפט הסעודי, ההיפך, כיצרנית הגדולה בעולם היא רואה בו מתחרה, ואין היא צריכה להאזין לערבים, שממילא קרסו. סעודיה עצמה נלחמת מלחמת קיום מול איראן וגרורותיה הסרטניות; הסורים קרסו, העיראקים קרסו; לוב קרסה; תימן; לבנון; ומצרים וירדן מתנדנדות על סף אי יכולת קיום כלכלית וביטחונית.

העשור האחרון היה הרסני לערבים כולם, ולעומת זאת לנו הוא היה מזהיר, והנה התוצאות. אפילו מנהיג אמריקני עוין, כמו הנשיא הקודם, הבין שישראל היא גורם חשוב ומיצב במזרח התיכון, שאין לפגוע בו יותר מידי. תובנת קריסת הערבים החלה כבר אצלו.

דרך טובה לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להוריד את אפליקציית האתר לאנדרואיד, או להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים בשני המקרים - קוראים ראשונים

 

2 הלם פלשתינאי – ההנהגה הערבית של הרשות הפלשתינאית, בהנהגת מחמוד עבאס בן ה- 82, התרגלה במשך כמה עשורים שהיא הבן היקיר של מדינות ערב ושל האירופים. זה קרה לאחר שתהליך אוסלו נתן לה לגיטימציה בבירות המערב, כך שעבאס יכול להתקשר לכל מנהיג כמעט בעולם, תוך דקות; כל הטרקלינים פתוחים בפניו. עבאס הבין שהוא יכול למנף את הקירבה הזו, והוא פתח  במאבק הדיפלומטי, בניסיון לרתום את הקשרים הבינלאומיים לבידוד ישראל, ואז לחיסולה, כישות לגיטימית. בכירי הרשות שלו הפכו לשיכורי כוח, כאשר בכל הצבעה באו"ם הם קיבלו רוב מוחלט של המדינות החברות (להוציא מועצת הביטחון), או בארגונים בינלאומיים אחרים. באיזו נפיחות החלו סאאב עריכאת להתנהל, או חוסאם זומלוט, הנציג בוושינגטון. באיזו יהירות כתב עריכאת מכתב תחת הכותרת "מדינת פלשתין", ובו נזף באוסטרלים, שהעזו להביע איזו עמדה פרו ישראלית. אתם מבינים, מדינת נרנייה המומצאת נוזפת ביבשת אוסטרליה. כך התנהלו הדברים.

מנהיגות הרשות חשבה, בעיוורונה, שהיא תוכל לשלוט גם בנשיא טראמפ ובממשל שלו, עובדה, הוא חזר בו מהכוונה לסגור את נציגות אש"ף בוושינגטון, והם ייחסו זאת לשרירים הדיפלומטיים שלהם, שיכולים גם על ארה"ב. אלא שהם לא הבינו שבכך רק הציתו את זעמו של טראמפ.

אז התפוצצה בפניהם המציאות המרה. כמה ימים לפני הכרזת טראמפ כבר הבין אבו מאזן את גודל האסון ההיסטורי, הסופני, שהולך ליפול עליו. הוא התקשר אל כמעט כל מנהיגי ערב, וכדרכו החל לבכות להם בטלפון. אלא שאיש מהם לא בא לעזור לו, לכל היותר איזו שיחת טלפון לנשיא מקרון, או בינם לבין עצמם. האכזבה הפלשתינאית מן הערבים לא צריכה להדהים אותם, הערבים הרי בוגדים בהם כבר עשרות שנים, ובכל זאת.

כגודל היהירות, כך גודל האכזבה. סיסי כעס עליו שהוא מעכב את "הפיוס" ואת הסרת הסנקציות מעל רצועת עזה, הסעודים כעסו עליו שהוא לא נכנס למשא ומתן עם ישראל; והירדנים כעסו עליו כי הוא דווקא כן נכנס  לפיוס עם חמאס.

ובמערב אותו דבר: עבאס בכה למנהיגי צרפת וגרמניה, או מדינות עויינות יותר לישראל כמו שוודיה ואירלנד, אך כמעט שום דבר לא קרה. הם עסוקים מידי בהגירה הפראית, בכלכלה השוקעת, בימין העמוק שמאיים עליהם, בטרור, ומה לא. הם גם מפחדים מטראמפ.

עבאס קלט שהוא נשאר לגמרי לבד.

גם האמריקנים לא סופרים אותו, עובדה, טראמפ לא נרתע ממסכת הלחצים שעבאס ניסה לטוות סביבו, תוך גיוס פקידי מחלקת המדינה, העוינים היסטורית לישראל. שום דבר לא עזר.

הרשות הבינה שלאחר שהמזרח התיכון צנח, היא צנחה איתו, והיא חזרה כמה עשרות שנים אחורה. זאת ועוד, הקונגרס האמריקני העביר אתמול את "חוק טיילור פורס", שימחק כ- 300 מיליון דולר לרשות כל שנה, מכספי המסים האמריקנים, אם זו תמשיך לשלם משכורות לאסירים ולבני משפחותיהם. וכיוון שהרשות תהיה חייבת להמשיך ולשלם (אחרת יפילו אותה), מה יעשו ללא הכסף האמריקני?

צרות קיומיות מכל הכיוונים. אגב, לנו לא היה האומץ לקבל חוק כלכלי כזה בעצמנו. למה? 



קשישי תנועת פתח מנסים להצית אש, בינתיים ללא הצלחה. גם הם משחקים על הקלף הנוצרי, והם שורפים את תמונות הנשיא טראמפ בבית לחם, מול כנסיית המולד. עבאס צפוי להשליך בהמשך לזירה את הנערים, בציניות מחרידה, בהכריזו על שביתה בבתי הספר.

יש לו עניין בלהבות, עד גובה שלא מסכן אותו, וכמה נערים הרוגים מצטלמים יופי בעולם. אך מה תהיה ההיענות?

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן 



מדינת החדשנות - ישראל, לעומת זאת, מצטיירת בעשור האחרון, וזה רק גובר משנה לשנה, ככוח היציב היחיד שאפשר לסמוך עליו במזרח התיכון, וכמובן כדמוקרטיה היחידה. פעם היתה גם טורקיה, ככוח יציב ואמין, אך מאז שארדואן חטף אותה, והפך אותה לדיקטטורה תחת המגלומניה המסוכנת שלו, גם היא כבר לא בבחינת פתרון אלא בעיה. ולכן נשארנו אנחנו.

כתוצאה מכך זינק מעמדנו, וראינו זאת גם בביקור הראשון מסוגו של שר ההגנה הרוסי בארץ, יחד עם צמרת הצבא הרוסי הגדול. לזה יש להוסיף את הזינוק הכלכלי הישראלי, עם תוצר לנפש המגיע ל- 44 אלף דולרים, ונקבל ישראל, שאי אפשר להתעלם ממנה. יש יותר מידי אינטרסים כלכליים לישראל מבחינת מדינות רבות, שרק הולכים ומתהדקים. מיתגנו את עצמנו בעולם כולו כמדינת החדשנות וההיי-טק, וכל מדינה רוצה את קירבתנו.

ומי שחזק – משיג עוד, ואנחנו השגנו הכרה אמריקנית לנצח בירושלים בירתנו, איזה הישג היסטורי.

 

4 האוונגליסטים מתנבאים – במאמר קודם צפינו שהנשיא טראמפ יבצע את מעבר השגרירות וההכרה בירושלים כבירתנו, קודם כל בשם הלחץ העצום שהפעילה עליו הקהילה האוונגליסטית בארה"ב, זו שהכניסה אותו לבית הלבן. מדובר על קהילה המונה כבר 100 מיליון מאמינים בצפון אמריקה, שאי אפשר להכריע בחירות בלעדיה, והיא ממשיכה לגדול. מיליונים של היספנים מגיעים לארה"ב כקתולים, וממירים את דתם לאוונגליסטים, וכך גם מתקרבים לישראל.

כבר בחתימה הקודמת שלו לפני חצי שנה, שלא להעביר את השגרירות, קיבל טראמפ מכתב, החתום בידי מנהיגי עשרות מיליונים של מאמינים, המזכיר לו ש"אנחנו היכנסו אותך לבית הלבן", וכי נושא ירושלים הוא החשוב לנו מכולם. רוצים לומר: אם לא תקיים את הבטחתך להעביר את השגרירות, אנחנו יכולים גם לא להצביע לך. לא רק בעוד שלוש שנים, בבחירות לנשיאות, אלא בעוד שנה, בבחירות לקונגרס ולסנאט. במקרה כזה הדמוקרטים יכולים להשתלט על אחד הבתים, אם לא שניהם, ואז ייהפך טראמפ לברווז צולע, עד כדי סכנת הדחה.

זה האיום הקיומי ביותר מבחינתו, והוא הגיב בהתאם. זו הסיבה שסגנו, מייקל פנס, ניצב מאחוריו בעת הצהרת ירושלים, עם סמלים דתיים מודגשים, עצי חג המולד, ועם חיוך גדול. פנס הוא ממנהיגי הקהילה האוונגליסטית, והיה חשוב לטראמפ שהמיליונים יראו שהוא מקיים את הבטחתו, וכי פנס בעניין. סגן הנשיא פנס אמור להגיע בקרוב לארץ, ולנאום בכנסת.  

אתמול בירך המטיף האוונגליסטי אוהב ישראל, ג'ון האגי, את הנשיא טראמפ על החלטתו ההיסטורית, והוא חשף קצת ממה שהתרחש מאחורי הקלעים, לגישתו, וניתן לראות אותו כאן:

 

האגי, כוכב טלוויזיה, שיש לו מיליוני מעריצים אם לא עשרות מיליונים, דרך 200 תחנות טלוויזיה ורדיו, גם הקים את הארגון "נוצרים מאוחדים למען ישראל". הוא חשף כמה פרטים משיחתו בת השעתיים, על ארוחת ערב משותפת לשניהם, עם הנשיא טראמפ לפני כמה שבועות.

"כאשר הסברתי לנשיא טרמפ כמה (נושא השגרירות בירושלים) חשוב לנו, הוא אמר לי: נשיאים אחרים אכזבו אתכם בעניין הזה, אבל אני לא אאכזב את הקהילה הנוצרית". וממשיך האגי: "הסברתי לו שהמהלך חייב להיות עוד השנה, משום שעל פי ספר וייקרא, פרק כ"ה, "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה", היובל הוא בן 50 שנים, והיובל האלוהי החל בשנת 1917, עם הצהרת בלפור, המשיך חמישים שנה אחרי זה בשנת 1967, עם שחרור ירושלים, וכעת זה שוב 50 שנים, כלומר שנת 2017. אמרתי לו שזו התגשמות הנבואה התנ"כית במדויק. תודה לאל שזה קרה בדיוק כך".

"ועוד הסברתי לו שישראל לא קשורה למה שיגידו הפלשתינאים, הרוסים או הבריטים, היא שייכת לנצח לעם היהודי, מתוקף הבטחה אלוהית. ואם טראמפ רוצה שצעדיו יבורכו, הוא צריך לתמוך בישראל, על פי הפסוק מספר בראשית, פרק י"ב, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר".

כך חסינויות תנ"כיות מילאו תפקיד חשוב בהחלטה על ירושלים, ובמועדה (2017). מבחינת טראמפ, זה עניין הנוגע לו אישית: פוליטית ודתית, ולכן הוא דחה את כל האיומים. הוא עשה זאת בעיקר עבור עצמו.

יום העצמאות לכל המנצ'קינים, ולצאצאיהם  


השפעות "שמימיות" לטובתנו? אנחנו בעידן של תהליכים, שאין להסבירם. וכבר כתבנו במאמר הניסים הידוע, שאנחנו זקוקים למערכת לניהול ניסים, ולמיונם. ועכשיו, קדימה לבנייה המונית בירושלים, ולהכרה אמריקנית ברמת הגולן כשטח ישראלי. הכל אפשרי.



5 מרדנותו של הנשיא טראמפ – זו הופיעה במלוא הדרה בהחלטה הזו, כנגד כולם. כמה אמיץ המנהיג הזה, שלא הקשיב לאף אחד מן הממסד הרפובליקני הישן, או ממחלקת המדינה האנטי-ישראלית, שכולם איימו והזהירו אותו שלא לבצע דבר בנוגע לירושלים, כפי שנהגו כל הנשיאים לפניו. טראמפ אפילו לעג בנאומו לאותם פקידים, או נשיאים לשעבר. אופי כמו שלו רק מתחשל עם כל התנגדות, ומתעצם, כך שהוא דווקא אוהב התנגדות. אני מכיר את האופי הזה, משום שגם לי יש אותו.


טראמפ אוהד את ישראל באופן עמוק, ואין ספק שהתברכנו בנשיא הפרו-ישראלי מעולם, ולוואי שנדע לנצל זאת יותר ויותר.  היה זה טראמפ, עדיין כאדם פרטי, שהצטרף אל הסנטור טד קרוז, בהפגנה נגד הסכם הגרעין של אובמה (2015), וכתבנו על זה אז. הוא מתעב את אובמה תיעוב עמוק, ואם אובמה פעל למען "הפלשתינאים", הוא יעשה את ההיפך. כאשר נשאל ענה: אני אוהב את ישראל, תמיד אוהב אותה, והיא חשובה לי. כך היה כאשר שימש "מארשל", כלומר מי שמוליך את מצעד יום העצמאות לכבוד ישראל בשדרה החמישית בניו יורק.

למזלנו, מקיפה את טראמפ קבוצה של יהודים, שישראל הפטריוטית חשובה להם, וקודם כל מדובר בשגריר בארץ, דויד פרידמן. פרידמן היה עורך הדין האישי של טראמפ, מי שמכיר את סודותיו העסקיים, וטראמפ סומך עליו בעיניים עצומות. לא צריך להיות ספק שלפרידמן, בנוסף לג'ייסון גרינבלט ולג'ארד קושנר היתה השפעה, אך את ההחלטה ביצע טראמפ לבדו. הם יכולים לייעץ, אך הוא החליט. יש יסוד לדיווחים ששני העויינים לנו, שר החוץ טילרסון ושר ההגנה מאטיס - התנגדו להצהרת ירושלים.

עוד נציין שההחלטה התקבלה תוך שיתוף מחלקת המדינה, כך שזו החלטה של הנשיא ומשרד החוץ, לדורות.


6 המשא ומתן כבר לא יהיה – כבר מאה שנה מיללים ערביי ארץ ישראל על הצהרת בלפור, כך שזה הפך להיות כרוני אצלם. עכשיו הם יקוננו עוד מאה שנים על "חטיפת" ירושלים מבחינתם, בהצהרת טראמפ. הם יקיימו מצעדים, תהלוכות פיגועים. הכבוד שלהם כל כך נפגע, שספק אם יוכלו להמשיך עם הממשל הזה, שיש לו עוד שלוש שנים אינטנסיביות (בקדנציה הראשונה), ובלי סוף החלטות.

מובן שהברוגז הזה יפגע בהם, משום שהיעלבות קודמת, בהחלטת החלוקה, עלתה להם באובדן הכל, וכך סביר להניח שיקרה גם עכשיו. אין שום סיכוי שהם יקבלו הסכם בלי ירושלים, בלי שיבת המיליונים, ובלי פינוי מוחלט של כל ההתנחלויות והשכונות היהודיות בירושלים. כדרכם, הם רוצים הכל, ולכן יקבלו לא כלום.

מי שמכיר מעט את המצב הקיים יודע, שמדובר עוד מעט במיליון יהודים (כ- 450 אלף ביו"ש, ומעל רבע מיליון במה שנקרא מזרח ירושלים) עם בנייה עצומה, גשרים, מחלפים, רכבת, מינהרות , וחיבור, שאין אפשרות עוד להתיר. החלטת טראמפ אינה מדברת על מזרח או על מערב, אלא על "ירושלים", מונח הכולל בעצם הכל. עובדה, כרגע מדברים בשקט על מלון "דיפלומט" בירושלים כמקום השגרירות האמריקנית, ומלון דיפלומט נמצא ממזרח לקו הירוק, בתוך "מובלעת".

כך נרוויח, בנוסף לירושלים, גם את קץ המשא ומתן המזוייף, שנועד לצמצם אותנו לגבולות בלתי הגיוניים, ולבסוף לחסל אותנו; וזה יקרה באשמת הצד הערבי.

לפני שתמשיכו במאמר, האם הצטרפתם כבר למועדון ג'יפלאנט בפייסבוק? תמצאו שם מבזקים של ד"ר גיא בכור, וזה גם האקטיביזם שלנו. השפעתנו תגדל, כאשר הדף יעלה ל- 200 אלף חברים.
סמנו לייק, עקוב ושתף:


7 ירדן היא פלשתין? הממשל צפוי להבין בעוד כמה חודשים שמהעז הפלשתינאית הזו שום חלב לא ייצא, ואז הוא יחפש אלטרנטיבה. זה יהיה הזמן להציע את ירדן כמדינה הפלשתינאית, והרי ארץ ישראל המובטחת בכתב המנדט כללה גם את ירדן וגם את רמת הגולן (1920), ושנתיים אחר כך חולקה בידי הבריטים, שלא כדין, ליהודית ו"ירדנית", וירדן הוענקה להאשמים. כך נגזלה מאיתנו ארץ ישראל המזרחית.
רבת עמון תהיה הבירה של המדינה הפלשתינאית, וערביי יו"ש יתומרצו לעבור לשם, עם הקמת ערים מודרניות בכסף הגז או בעזרה בינלאומית; או שהמדינה הזו תקבל אחריות אזרחית גם על שטחי A. הכל אפשרי, טראמפ מחפש ראש אחר, וצריך לחפש הזדמנויות היסטוריות. המלך הירדני צריך להבין שזו האופציה היחידה שהוא יקבל ערבות שיישאר, ואם טראמפ ירצה, הוא יבין.

 

8 הח'ליף החדש - לנוכח הגמגום הערבי, מי שנוטל את מקל ההובלה הוא גמאל עבד אלנאצר החדש, סדאם חוסין בן זמננו, או אחמדינג'אד המודרני, והוא הנשיא הטורקי טייפ ארדואן. דור דור והצורר שלו.

הוא יודע שעניין "קודוס" כפי שהיא נקראת בטורקית, כלומר ירושלים, יכול להעניק לו הילה כלל אסלאמית, והוא מתלהם, זה הסולם שלו למנף את עצמו. כדי לקדם זאת איסטנבול היא המקום היחיד, בינתיים, שבו יש הפגנות המוניות ואף מהומות נגד החלטת טראמפ. זה לא מקרי, כמובן, והבולשת הטורקית היא היוזמת את ההפגנות "הספונטניות". 

 
הפגנות באיסטנבול היום נגד החלטת הנשיא טראמפ, עיר, שהופכת לבירת "האחים המוסלמים" ובבחינת סכנה מוחשית לכל משטר ערבי. כמה חבל שהמשטרים הערביים ממשיכים לחזר אחרי סדאם חוסין החדש הזה, שמסכן קודם כל אותם, למשל המלך הירדני עבדאללה.

למי שקורא את המאמר בסלולארי: יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים. למי שקורא את האתר במחשב נייח: האתר מותאם בצורה המיטבית לדפדפן כרום.

מי שהאותיות קטנות לו - יכול להגדילן ברזולוציית 110 אחוזים, או 125 אחוזים (זום). אני קורא את האתר במחשב הנייח שלי עם 125 אחוזים.



ארדואן, מצית הבעירות, גם מיהר להכריז שאם טראמפ יעשה כן, הוא עלול להגיע עד כדי ניתוק יחסים עם ישראל. אלא שכאן עלול ארדואן להיתקל בכמה מכשולים: ראשית, הסחר עם ישראל הוא של 5 מליארדי דולרים, לא סכום נמוך למדינה כושלת כמו טורקיה. שנית, הנשיא טראמפ יוכל "ליישר" אותו. די אם יבהיר לו בשקט, שארה"ב יכולה להמשיך ולספק נשק לכורדים בסוריה, וזו הנקודה הרגישה של ארדואן. די להבהיר לו שארה"ב יכולה להתמקד בדיקטטורה שהקים, ללא זכויות. ארדואן יכול להיבלם, אך עדיין מדובר בחמום מוח בלתי צפוי. היה והיחסים יתנתקו, יש בכך גם חיוב. השגרירות הטורקית בארץ מתפקדת כמרכז חתרנות, להפעלת התנועות האסלאמיות, חתרנות בהר הבית, הגעת "עולי רגל", ועוד הסתה ועידוד אנטי ישראליים.

כאן חשוב לציין שליהודי טורקיה שעוד נשארו שם, כ- 10,000 איש, צפויה סכנה אישית אמתית בימים האלה, שבהם ארדואן מסית על בסיס דתי. הם עלולים לשלם מחירים אישיים ברחוב, ולכן עליהם לצאת את טורקיה מייד, זו אזהרה חמה.

 

9 התקשורת לא מפסיקה לאיים עלינו במהומות – כמה אופייני לתקשורת פה שהיא מנסה לנפנף מעל הגחלים, אולי תפרוץ איזו "אינתיפאדה". אין רגע ללא הפחדות, וכך היא הופכת את המשמח למאיים, כיוון שהיא כל כך מתוסכלת מהחלטת ירושלים.

ובאמת, מה עם המהומות? עבאס הכריז על שלושה "ימי זעם", אך הראשון חלף, ולא אירע הרבה. בבית לחם כמה פנסיונרים מארגון פתח שרפו פוסטרים של טראמפ, אך לא יותר מזה. מבחינת עבאס זהו כישלון, והוא צפוי להוציא את התלמידים להתעמת עם חיילינו. יתכן בהחלט שהמטיפים הדתיים גם יצליחו ביום ששי להסית צעירים במסגדים, לצאת ולהתפרע, אך נושא "המדינה" או מאבקי הבירה לא ממש מעניינים את הציבור הפלשתינאי המוכה בידי ממשלה מושחתת. השנאה לעבאס היא גדולה, ויש אפילו שמחה לאידו, על שנכשל. המחאה מגיעה מלמעלה, ולא מלמטה, וצריך לדחוף אותה.

זאת ועוד, חמאס יוציא רבים להפגין בעזה, אך ייזהר שהמצב לא ייצא מכלל שליטה, ואז הגורמים הסלפיים עלולים לנצל את המהומה, ולפגוע בו, או אף להפיל אותו. וכך גם עבאס: השתוללות גדולה מידי של פתח שלו, או של חמאס, עלולה לצאת מכלל שליטה, ולפגוע בשלטונו הרופף. אתרי פתח וחמאס כבר מסיתים עם קריקטורות ארסיות והודעות זעם, אך הרשות מפחדת על עצמה. מצרים מרסנת גם היא את הרצועה, שלא תתפרע יותר מידי. מאה שנה, ואותן קריקטורות ארסיות נגד ישראל, אלא שהיא מתקדמת ומתעצמת, והם נשארים בדיוק באותו מקום, או נסוגים. קראנו לכך "אי המתים".

עבאס גם יודע שאם יפתח בגל מהומות, רק יצדיק את דימוי הטרוריסטים שהיה, ועדיין יש לפלשתינאים, וכך גם "הפיוס", שלא היה, שהוריד אותו לדרגת שווה ערך לארגון הטרור חמאס.

במשך עשרות שנים מפחידים את הציבור שלנו עם הפלשתינאים, שעלולים להתפרע, ובמיוחד בנושא ירושלים. עכשיו נדע האם ההפחדות האלה אמתיות, או מדומיינות, ועד כמה.

הנשיא דונלאד טראמפ, וחג ההודיה

 

10 חוליה בהיסטוריה של עמנו - ברצף של מאה שנים, ישראל ממשיכה לחצוב את הלגיטימיות שלה, ותמיד תוך סרבנות וזעף ערבי. מהחלטת הלורד ארתור ג'יימס בלפור, לפני מאה שנה (1917), דרך ההחלטה להקים מדינה יהודית בכ"ט בנובמבר (1947); המשך בהכרה של הנשיא הארי טרומן (הדמוקרט, הוא רצה את הקול היהודי) במדינה היהודית, היא ישראל (1948); ובהמשך - היום, עם החלטתו ההיסטורית של הנשיא טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, ולהעביר אליה את השגרירות האמריקנית. זהו רצף היסטורי.

אשרינו, שזכינו לראות לפחות חוליה אחת ברצף הלגיטימציה לישראל, ביום 6 בדצמבר 2017, יום שייכנס להיסטוריה של עמנו העתיק, החווה תחייה, כמוה לא היתה וגם לא תהיה עוד, בהיסטוריה העולמית.

ואם נמשיך עוד מעט את הברית האלוהית הגלומה בספר בראשית לאברהם אבינו, ברוח דונלד טראמפ, הרי מתברר שאנו ברכה: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה.

אקדח לרקתו של טראמפ: האם ירושלים הפכה לסלע הקיום שלו?