הצטרפות לג'יפלאנט פריים
רישום לקבלת התראות למייל

 >> עדכונים שוטפים - בדף שלנו בפייסבוק



עשר מכות מצרים, והפחד מיום הדין  - הגדלה / תמונות נוספות  מצרים
25/1/2016
מצרים היתה ההתחלה בעולם הערבי, והיא גם הסוף. זוהי מדינה שחיה מהיד לפה, חודש לחודש, ואין מושיע. איך תוכל להמשיך בצורה כזו גם בעתיד? יום הדין שלה הוא יומיומי. איך זה משפיע עלינו?

 עשר מכות מצרים, והפחד מיום הדין


מאת ד"ר גיא בכור

מהו "יום הדין"? יום של חשבון נפש, שבו בני אדם נשפטים על מוסריות מעשיהם בימי חייהם. הרעיון הזה חוזר לראשונה אל המצרים הקדמונים, בערך באלף השלישי לפני הספירה. המצרים האמינו שליבו של אדם נשקל במאזניים לאחר המוות (ניתן לראות המחשה יפה לכך ב"מוזיאון ארצות המקרא" המצוין, בבירתנו), ונשמתו יורדת אז לעולם תחתון בהיכל "שתי האמיתות". שם מוחלט אם אותה נשמה היא טובה, ולכן תמשיך לחיים מאושרים שלאחר המוות, או שהיא תישלח אל בולען המתים.

המעניין הוא שרעיון יום הדין אצל המצרים הקדמונים היה אישי ונקודתי. לעומת זאת בדתות המונותאיסטיות "יום הדין" הוא קולקטיבי, יום בו כל האנושות תישפט, בקץ כל הזמנים.

גם ביהדות המונח "אחרית הימים" הוא היום המשיחי, בו יעמדו כל ברואי עולם לדין השמימי על מעשיהם, וכך ב"יום אלקיאמה" המוסלמי, בו ממויינים הצדיקים מן החוטאים,  וכך גם ביום הדין הנוצרי, ה-  Dies Irae ("דיאֵס אירֶה") 

אבל יש כאלה שיום הדין שלהם הוא הגרוע מכל, יומיומי, כאן ועכשיו, ושוב חוזרים למצרים, שנובלת. אין אנרגיות, אין חזון, אין כסף, אין תקווה באופק. "יום הדין" שלה הוא הגרוע מכל הדתות, הוא בלתי נגמר, והגיהינום כבר כאן:

 

1 כגודל הציפיות גודל האכזבה: הגנראל עבד אלפתאח א-סיסי (בן 61) שתפס את השלטון ביולי 2013 בהפיכה צבאית, מאבד במהירות מיוקרתו בציבור המצרי. הוא תואר אז כשליח אלוהי-ממש, להציל את המצרים, אך השנים חולפות, ומצרים אינה ניצלת, ההיפך. סיסי אינו נהנה מאהדת המערב (שרואה את הנשיא המודח על-ידו, מוחמד מורסי, כנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות), ולכן איבד את מרכזיותה של מצרים. חוסני מובארק מיצב את עצמו כמי שקשור לכולם, ולכן כולם נזקקים לו, מן מטרניך מודרני, אך סיסי הפך דמות שולית במזרח התיכון ובכלל, וכך הפכה גם מדינתו.

ממרכז לשוליים, מפתרון לבעיה, מסוף להתחלה, משורת הדין ליום הדין.

הוא אינו כריזמטי או מלהיב, והנכס היחיד העומד לימינו הוא הצבא הברוטאלי. המסר שלו, כפי שהוא חוזר עליו בימים האחרונים כל הזמן: "מדינה שנהרסת – לא חוזרת". ואכן, הוא מזהיר את המצרים פן ייהפכו להיות סוריה, וזה עוזר. רבים עוצמים עיניים לנוכח צניחתה של המדינה, ומנחמים את עצמם שיכול להיות הרבה יותר גרוע, מה שנכון.

את מצרים חזר לנהל הממסד הצבאי המצרי, לאחר אפיזודה קצרה של שלטון הדיקטטורה של מורסי ו"האחים המוסלמים", וכך היה צפוי. הצבא מעולם לא נטש או נפרד מכוחו, הוא אכן חזר, ויתכן שיש כאלה בצבא שלא מרוצים מסיסי. בדצמבר פרסום עיתון ערבי בלונדון כי שלושה קצינים התכוונו להפיל את סיסי בהפיכה צבאית פנימית, וכי הם נשפטו בשל כך בחשאי למוות. אין אימות לידיעה הזו, אך מצרים הפכה למדינת קונספירציות ושמועות, שרק מזעזעות את מעט היציבות שהושגה.

בעוד סוריה (המוות) מושכת את מצרים למטה, "סוריה" (הפחד מהמוות) מושכת אותה למעלה. אך בין סוריה ל"סוריה", בין הזיה להזיה, מצרים הפכה שקופה.

 

2 סם החיים של מצרים, התיירות, בצניחה חופשית, וספק אם היא תתאושש בעתיד הנראה לעין. רצף של פיגועים באתרים תיירותיים, ובראשם פיצוץ מטוס התיירים הרוסי מעל מדבר סיני בסוף אוקטובר, פשוט חיסלו את התעשייה הזו. קשה להאמין עד כמה גדול הנזק: חברות תעופה, ובעיקר טיסות שכר מאירופה, אינן נוחתות בעיר שארם א-שייח ובכלל, וכך גם טיסות מרוסיה, ואלה השווקים החשובים ביותר של התיירות. שארם א-שייח הפכה עיר רפאים ריקה ומפחידה, וכך גם הורגדה בים האדום, שגם היא חטפה פיגוע דאעש לאחרונה.

דווקא בשל הטרור בקהיר (בשנות התשעים) הקימו המצרים עוד בתקופת מובארק שני מתחמים סגורים לתיירים: שארם ובהורגדה, ולכן דאעש כיוון את הפיגועים שלו דווקא לשני המתחמים האחרונים האלה. משיא של 14 מליון תיירים ב- 2010 לשפל של כתשעה מליון היום, וזה ממשיך לרדת. סנטה קתרינה ריקה, וכך גם אתרי הפרעונים בדרום. קמפיין אינטרנטי "זו מצרים" ברשתות החברתיות נחטף בידי תומכי "האחים" במערב, והם הציגו את הפרות זכויות האדם והדיכוי כ"זו מצרים", ונגרם נזק תדמיתי. מצרים סובלת כיום ממה שישראל סבלה ממנו כל השנים, בעידודה של מצרים. יום הדין.


הסרקופג של המלך תות ענך אמון, כפי שצולם במשכן הקבורה התת קרקעי שלו, בעמק המלכים, ליד לוקסור, 28.11.15 (צילום: אימג'בנק Getty Images, סוכנות AFP)

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום (מאז שנת 2008), וממשיכים קדימה לתקופה הנוספת. חשבונית מס נשלחת לכל נרשם. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם -
כ א ן
 

לקרוא כתב חרטומים?



3 נגמר הכסף, ואין מקורות הכנסה. מדינה של כתשעים מליון תושבים, נותרה ללא מקורות הכנסה. בשנתיים האחרונות היא חיה מקצבאות שנתנו להם הסעודים, בתנאי שייצאו נגד "האחים המוסלמים", אך אז נהנתה סעודיה ממחיר של 120 דולר לחבית נפט, והיום רבע מכך. לסעודיה נגמר הכסף לבזבוזים, ומצרים היא הבעיה האחרונה שלה. עכשיו מדובר שאולי סעודיה "תקנה" את הצבא המצרי כבשר תותחים, שילך להלחם עבורה בתימן, אך לצבא הזה יש זיכרונות מרים מתימן.

למצרים אין כסף אפילו לקנות את האנרגיה שהיא נזקקת לה, ולכן חברות נפט עולמיות, שהספינות שלהן מגיעות לנמלי מצרים, מחזירות את הספינות, באין כסף. מצרים חייבת כבר 500 מליון דולר לחברות האלה, שדורשות עכשיו תשלום במזומן. ולכן הפסקות החשמל בבירה נמשכות, אפילו בקור של החורף.

שדה הגז שלכאורה התגלה, עדיין רחוק, אם בכלל, ובינתיים צריך לספק את עשרות המליונים, השקועים במרירות הולכת וגוברת. מליוני עובדים זרים שעבדו במדינות המפרץ מתחילים לחזור למצרים, כיוון שגם שם ההכנסות יורדות, והזעם עולה לשמים.

הלירה המצרית צנחה (7.7 לירות לדולר רשמי, 8.6 בשוק השחור. פעם הלירה והשקל היו באותו ערך מול הדולר), האבטלה, שתמיד היתה גבוהה, גואה (12.8%, החמישית בעולם אחרי דרום אפריקה, יוון, ספרד ועיראק), ולכן אין גם תיירות פנים, שתשמור מעט על התעשייה, משום שאין כסף ואין מצב רוח. רבים מנסים להגר לאירופה. המשקיעים הזרים עזבו את המדינה עם פרוץ המהומות בשנת 2011, ועד היום לא חזרו. הבורסה המצרית חזרה החודש לאוקטובר 2013.

כעשרה מליון תינוקות נולדו במצרים מאז הלך מובארק, ולא ברור בכלל מי יאכיל את הפיות החדשים, ומי ימצא להם בעתיד עבודה. יום הדין כבר כאן.




Dies Irae- "יום הדין", אך בפועל המשמעות היא הפחדה (באסלאם: תח'וויף) מיום הדין. זו הפחדה מתהפכת: מי שרוצה לשרוד את יום הדין, צריך לחיות את הדין כבר עכשיו. כך סיסי מזהיר את המצרים: אם אינכם רוצים להגיע ליום הדין, תיזהרו כבר עכשיו, ותתמכו בי. וכך מובארק הזהיר אותם, וכך השלטונות באיראן מזהירים את התושבים שם: אם אינכם רוצים להיות סוריה, תתמכו בנו. "סוריה" הפכה ל"יום הדין".

בדת משפיע היומיום על תוצאת יום הדין. במצרים יום הדין משפיע על היומיום. הדת חייה בשל הפחד מיום הדין, וכך גם משטרו של סיסי. יום הדין, שכנראה לא יגיע לעולם, הוא, מסתבר, כלי עבודה יעיל מאין כמוהו.

הפחד הזה מן החשבון הסופי מופיע הרבה מאוד ביצירות המלחינים הגדולים, במסגרת תפילות האשכבה שחיברו, וראשון לכולם הוא מוצראט, עם פרק Dies Irae האופטימי שלו.




4 גנראל סיסי מיתג את תעלת סואץ כאיזה מפנה שמיימי במצוקת המדינה, שמה כבר יש לה? את הארכיאולוגיה ואת המיקום שלה. ואכן, פרוייקט הכפלת התעלה הושק באוגוסט בחגיגות בטלוויזיה, תוך ציפיות מרקיעות שחקים. תעלת סואץ מכניסה למצרים כחמישה מליארד דולר בשנה, והנה, בשנה שהיא כבר פועלת לכאורה בקצב כפול, ההכנסות ממנה דווקא ירדו. הסיבה: הכלכלה הסינית צונחת, ולכן פחות אניות סיניות חוצות את התעלה. מצרים מרוויחה כ 150 אלף דולר על העברת אוניה בתעלה.

במקום שתעלת סואץ תבלע את המציאות המצרית הקודרת, בלעה המציאות הקודרת את תעלת סואץ.

בינתיים הג'יהאד מתקרב לתעלה המשופרת, ופגיעה באניות כבר היתה, וכנראה עוד תהיה, למרות הדגש ששם לכך הצבא המצרי.



5 דאעש מכל הכיוונים: ארגון "המדינה האסלאמית" שם לו כמטרה להפיל את השלטון במצרים, והוא מנסה לעשות זאת בכמה רמות: הפלת התיירות ולכן יצירת כאוס כלכלי במדינה לחיסול איתנותה, ופיגועים נגד המערכת הביטחונית, לשבירת האמון בה.

דאעש שולט היום בחלקים גדולים ממדבר סיני (הגדול מישראל בערך פי שלושה), דאעש מציף את מצרים מלוב, שבמזרחה הוא חזק, ודאעש מגיח גם מן הים האדום, למשל הפיגוע בהורגדה היה בסירה מן הים. המצרים מפציצים כמעט כל יום ערים ועיירות בסיני, ועדיין אין להם שליטה על טרור דאעש. כמעט כל יום יש חיילים נפגעים, וכך רמת האמון הציבורי בצבא ובמשטר צונחת.

אך דאעש מגיח גם מבפנים, עם המונים שתומכים בו בתוך הערים הגדולות. זו הסיבה מדוע כל כך מודאגת מערכת הביטחון המצרית, שרואה את ההקצנה, ואת מרחב הפיגועים שמתגבר. הזעזוע עם הירצחו במכונית תופת של התובע הכללי, הישאם ברכאת בסוף יוני, היכה את המערכת הביטחונית בהלם, שלא נמוג עד היום. היה זה חיסול מקצועי, הבנוי על מודיעין ויכולת ביצוע. האם הג'יהאד חדר אל תוך המערכת?

לפני שתמשיכו במאמר, האם הצטרפתם כבר למועדון ג'יפלאנט בפייסבוק? יש בו פרשנויות מהירות של ד"ר גיא בכור, שלא תמיד מופיעות באתר:


6 מצב זכויות האדם, לפי אמנסטי גרוע מאוד, ו"מצרים טובעת בכל הנוגע לזכויות אדם, בממדים מבהילים": מאז ההפיכה הצבאית ביולי 2013 חוסלו 1,400 מתומכי "האחים המוסלמים", נאסרו יותר מ- 15,000 איש, בנוסף לעוד אלפי אסירים פוליטיים בבתי הכלא, כולל אנשי שמאל, חילונים ואיסלאמיסטים. בעצם, מנהיגות מהפיכת 2011, שהפילה את מובארק – נמצאת כיום מאחורי סורג ובריח, חלקם הוצאו להורג, וחלקם נשפטו למוות, אך דינם הומתק למאסר עולם. הכוחות האזרחיים במדינה קבעו: "המהפכה הולאמה ונקברה".

יש איסור הפגנה והתאגדות במדינה, העיתונות הולאמה, בפרלמנט המבוים יש רוב עצום לתומכי המשטר, וכל מי שמעז למתוח ביקורת זוכה לביקורים ליליים של המוח'אבראת. בשבוע האחרון, בשל הפחד שהמונים יירדו שוב לרחוב לרגל חמש שנים למהפכה, פעילים ומנהיגים רבים נעצרו. העצורים טוענים שטופלים עליהם אישומים כוזבים. כיכר תחריר מלאה בחיילים, איזור בתי הקפה שם, המכונה "הבורסה", נסגר; מרכז "Time House הליברלי – נסגר, תיאטרון "רוואבט" ("קשרים") ננעל. בבית הוצאה לאור בשם "מירית" נערכו חיפושים והפחדות שעות פני שהיתה אמורה להיערך שם השקת ספר על השחיתות השלטונית. בית הדין החוקתי במעדי – אולף; מימסד אלאזהר – סורס.

מצרים הפכה למקום דכאני, הרבה יותר מאשר בתקופת מובארק, וגם בשל כך זוכה סיסי למוניטין גרוע מאוד במערב. ממעניק לגיטימציה לאחרים, הוא הפך עכשיו לנזקק ללגיטימציה. מהדין ליום הדין.




"יום הדין" של ורדי, בהשראת מיכלאנג'לו, מטיל אימה עם תרועת החצוצרות של תחילת ומהלך המשפט של מעלה (2:10, כל "הדיון" אורך אצלו דקה אחת בדיוק), והתגובה הקשה לגזר הדין (3:10).


בדת העונש בא אחרי יום הדין, רק במצרים של היום העונש בא לפניו; בדת יום הדין הוא עתידי, במצרים הוא כבר בהווה.




7 "האחים המוסלמים" במדינה נופצו, אך דווקא התחזקו. המנהיגים הפוליטיים הבכירים של התנועה, למשל מוחמד מורסי או המנהיג הרוחני מוחמד בדיע, נשפטו למוות, אך הם לא יוצאו להורג מחשש לרעידת אדמה ציבורית. מאות ממנהיגי התנועה בכלא, חלקם הוצאו להורג, חלקם נעלמו מן העין לשנים ארוכות. בהיותם ארגון לא חוקי כספי הארגון הופקעו, משרדיו ומוסדותיו נסגרו. ועדיין, תומכים בתנועה הזו עשרות מליונים במצרים, כך שכוחה העממי נשמר. רק הפחד מונע מאותם מליונים לרדת לרחובות, ויתכן שזה עוד יקרה. מי שתומך מרחוק באחים המוסלמים של מצרים זו קטר, שערוץ אלג'זירה שלה הפך לערוץ חמאס ו"האחים המוסלמים", וארדואן, שהוא אויב מושבע של מצרים בשל כך. אך התסכול של רבים הולך ומתעצם במזרח תיכון שכבר מוגדר על פי מגדירים דתיים אפלים.

מנהיגות האחים המוסלמים אינה פעילה עוד במצרים, ובגדול היא עברה ללונדון. ולכן לונדון היא מרכז של הצקות לישראל. "האחים" אינם סובלים לא את סיסי ולא את ישראל, וכך ערוץ אלג'זירה. אך מבעיה מצרית "האחים" הופכים במהירות לבעיה אירופית.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם
כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים. אפשר גם לשלוח את המאמר הזה לחברים. יש כפתור לשם כך, בתחתית המאמר.

חדש: אתר ג'יפלאנט הותאם לקריאה נוחה בסלולארי



8 Absus non tollit usum , צפון אפריקה נשאבת בזמן לשנת 2011: גם בתוניסיה (שהתרוקנה מתיירים בשל הפיגועים) וגם באלג'יריה, השכנות של מצרים, עם הפגנות ותסיסה של רבים. אלג'יריה, שהאביב הערבי דילג עליה בינתיים, חווה עכשיו סידרת עימותים והפגנות, בשל מחירי הנפט הנמוכים והאסלאמיזציה. המדינה אינה מסוגלת לסבסד עוד את מתנגדיה, והזרמים האסלאמיסטים האלימים שם מתעצמים. דאעש שואף לפלוש מבחוץ ומבפנים לתוניסיה ולאלג'יריה, ויתכן שהוא גם ייעשה זאת בקרוב, ולהפוך גם אותן ללוב.

תמיד היתה זו מצרים שהגדירה את צפון אפריקה, אך עכשיו צפון אפריקה מגדירה את מצרים, ומושכת אותה מטה אל התהום.



9 למצרים נותר רק גבול אחד יציב, וזה הגבול איתנו, ההיפך מפנטזיית הפוליטיקלי קורקט כאילו אנחנו הבעיה. "יום הדין" תיאר אותנו כבעיה, אך "הדין" מבין שאנחנו הפתרון. מצרים רק היתה מועילה לעצמה אם היתה מעבירה לריבונות ישראלית את צפון סיני, כדי שאנחנו נעשה שם סדר, ונאפשר למצרים להחזיר את התיירות לחצי האי. אך מצרים עם גאוותה הטווסית לעולם לא תסכים לכך. היא תעדיף למות, ולא להיעזר פומבית בישראל. יש שיתוף פעולה צבאי מוצנע בין שתי המדינות, לשמירה על הגבול שלנו, ובעברת מודיעין, וזה כמובן טוב, אך לא הרבה מעבר לכך. על ביקורי מנהיגים ישראלים במצרים, כפי שאלה היו לרוב בתקופת מובארק, אין בינתיים על מה לדבר.

ועדיין, למצרים אין שום כוונה או יכולת להגיע לעימות צבאי עם ישראל. למה שתעשה זאת? היא מאוימת מכל הכיוונים בג'יהאד קיצוני ואלים, הרוצה להשתלט על נשמתה. היה וזה ייכפה עליו, סיסי לא יהסס מדיכוי אלים, עד כדי מלחמת אזרחים, כנגד הטרור האסלאמי הזה.

בנוגע לעזה, יש מקום לגבש דפוס פעולה לפיו מצרים תאפשר לעשרות אלפי פלסטינים מרצועת עזה לצאת דרכה לאירופה. מצרים תרוויח מכך, אנחנו נרוויח מכך וכך גם אותם פלסטינים. אלא שסיסי סוגר את מעבר רפיח, בניגוד לאינטרס שלנו ושלו. אין לפחד משינויים שיועילו לנו ולמצרים.

עוד יגיע היום שבו מצרים תסכים למכור את מובלעת טאבה חזרה לישראל, תמורת אנרגיה או כסף, כי תבין.


אך "יום הדין" מופיע גם ביצירות מודרניות יותר, למשל בטרילוגית "המטריקס", הסרט השלישי (2003). כיום, המשמעות של "יום הדין" אינה דתית בלבד, אלא תרבותית, וזהו הרגע בו משלמים את החובות; ששת הרגעים של ההבנה: 0:53, 1:01, 2:05, 2:13, 2:53, 3:01. חזרה לתובנה הפרעונית: כל אחד ויום הדין שלו, וזה מדויק: קצב השניות הוא קצב המוזיקה.



10 מצרים הגאה, "אם הציביליזציה" ("אום א-דוניה"), מה נשאר לה חוץ מגאוותה ההרסנית? מתחושת העליונות המרוטה והחבוטה שלה? "היתה אום א-דוניה, ותישאר אום א-דוניה" נכתב בסיסמה בקהיר, אך אם היא "אם", ילדיה נעלמו, וכך גם הציביליזציה במזרח התיכון. מצרים היתה ההתחלה, והיא גם הסוף.

הכבוד הורג, והמציאות טופחת על הפנים. זוהי מדינה שחיה מהיד לפה, חודש לחודש, מפוחדת, ואין מושיע. איך תוכל להמשיך בצורה כזו גם בעתיד? בדתות שראינו בראשית המאמר יש רק יום דין אחד, וגם זה סוג של נחמה. אך למצרים יש יום דין כל יום, וזהו העונש הכבד ביותר,

משום ש"הפחד מהמוות גרוע מהמוות עצמו" (Timor mortis morte peior).


לקרוא ברצף את מאמרי האתר על התהפוכות במצרים מאז שנת 2006

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן