הצטרפות לג'יפלאנט פריים
רישום לקבלת התראות למייל

 >> עדכונים שוטפים - בדף שלנו בפייסבוק



לקראת מורסי פלסטיני? על הסוס הטרויאני של חמאס - הגדלה / תמונות נוספות  הפלסטינים
28/4/2014
במשך שנים מסיתה מנהיגות חמאס נגד פתח, כשבחודשים האחרונים מכנים שם את אבו מאזן "משת"פ של ישראל", "בוגד", "משטר כניעה" ועוד. אך חמאס כלוא בעזה כבר שבע שנים, ועכשיו בכלל מוגדר כאויב גם בידי המצרים, אז איך יכניעו את הפתח? באמצעות מתנה, באמצעות כנות סלקטיבית, והנה לכם "הפיוס". הדרך בוערת להם.

 לקראת מורסי פלסטיני? על הסוס הטרויאני של חמאס


מאת ד"ר גיא בכור
 

לפני מעל 3,000 שנים שטו היוונים לאורך הים כדי לשחרר את הלנה היפה, שנחטפה מהם בידי פאריס, ולהרוס את עירו של פאריס, טרויה. המצור נמשך עשר שנים, גיבורים רבים נהרגו, ולמרות זאת, אף צד לא הגיע לניצחון.

יום אחד הנביא של היוונים כינס את הכוחות הלוחמים: "הפסיקו לנגח לשווא את חומות טרויה", אמר להם, אתם חייבים למצוא דרך אחרת, איזו תחבולה. לא נוכל לקחת את טרויה בכוח בלבד, צריך איזו אסטרטגיה מתוחכמת וערמומית. ואז העלה המנהיג היווני הערמומי אודיסאוס רעיון: לבנות סוס עץ ענקי, שיסתיר בתוכו חיילים, ולהציע אותו לטרויאנים כמתנה.

נֶאופתולמוס, בנו של אכילס האגדי, נגעל-ממש מהרעיון. בעיניו זה לא היה גברי ואצילי. עדיף שאלפים ימותו בקרב מאשר להשיג ניצחון במרמה. אך החיילים העדיפו ניצחון מהיר, מאשר עוד עשר שנים של כבוד ומוות, ותמכו ברעיון הסוס, שאכן נבנה במהירות. וכך, היוונים הפליגו-לכאורה מטרויה, אך השאירו לוחם אחד, סינון, שאמר לבני טרויה שאם יכניסו את הסוס הפלאי פנימה, יוכלו לכבוש את יוון. כך כל צד רצה להשמיד את השני, אך צד אחד לא שם לב לתחבולה.

התרגיל הצליח, וטרויה נפלה. מתנה אחת הצליחה יותר מאשר עשר שנות מלחמה, וכך אנו למדים שמתנה, שיכולה להיות הסחת דעת, מסוגלת לנטרל את החשדנות.


במשך שנים מסיתה מנהיגות חמאס נגד פתח, כשבחודשים האחרונים מכנים שם את אבו מאזן "משת"פ של ישראל", "בוגד", "משטר כניעה" ועוד, ועוד. אך חמאס כלוא בעזה כבר שבע שנים, ועכשיו בכלל מוגדר כאויב גם בידי המצרים, אז איך יכניעו את הפתח? באמצעות מתנה, באמצעות כנות סלקטיבית, והנה לכם "הפיוס". פתאום נאומו של אבו מאזן "חיובי", מחייכים אל הפתח, וחמאס והג'יהאד כבר מודיעים על פירוק קרוב של ממשלתם בעזה, העיקר לסגור כבר על האיחוד. הדרך בוערת להם.

המטרה היחידה שמעניינת את חמאס היא הבחירות ל"נשיא" הרשות ול"פרלמנט", כשבשני המקרים חמאס רוצה להתמודד, והיא מעריכה שתנצח. אבו מאזן זקן, ספק אם יתמודד, ואין מועמדים לאומיים ידועים, אך לחמאס שורה של אישים צעירים-יחסית וידועים. הכוונה להיות מוחמד מורסי פלסטיני, וכך עשו תנועות "האחים המוסלמים" בכל מקום אפשרי, ממצרים ועד טורקיה, מלוב ועד טוניסיה. זהו הסוס הטרויאני שמוכנס עכשיו לגדה המערבית, בחסות הכמיהה של אבו מאזן להיכנס להיסטוריה כמי שהתריס נגד האמריקנים, ו"איחד" את "העם" הפלסטיני.

עוד נחזור לשאלה כיצד על ישראל להתייחס אל הסוס הטרויאני, שמחדיר חמאס הערמומי.

 

1 כצפוי, האובססיה הבלתי מוסברת של ג'והן קרי נגמרה בכישלון מביך, לאחר שכמעט נטש את כל ענייני העולם הבוערים, והתעסק רק בנו. הוא החליט להקים מדינה פלסטינית כמעט בכל מחיר, ועכשיו, כאשר הפלסטינים והערבים מנעו זאת ממנו, הוא רותח מזעם. אך מה שהוא עושה זה לנקום דווקא בישראל, מאחורי גבה. הוא הולך למנהיגים ובכירים, ומסית נגד ישראל, שעלולה להיות מדינת דיכוי, ואז חוזר אלינו אומר: תיזהרו ממנהיגים בעולם, הם חושבים עליכם דברים איומים. לא, זה הוא שעושה זאת, וחובה לחשוף את דרך ההתנהלות הזו, וכך למזער אותה. כן, זה מי שמציג את עצמו כידידנו.

קרי טען תמיד שאי אפשר להישאר בסטטוס קוו, ולכן הוא פועל עכשיו כדי שטענתו תתגשם; כדי להוכיח שצדק.

מתברר שהאובססיה של ג'והן קרי גם שיחקה תפקיד מרכזי במשא ומתן. עם הזמן הבין אבו מאזן שהאיש האמריקני הזה חייב להגיע לתוצאה משתי סיבות: רצון אישי עז לצמק את ישראל, והעדר כל הישג אחר על פני הגלובוס. בתחילה הפלסטינים התפלאו, איך שר החוץ של ארצות הברית לא מתעסק בזוועות סוריה, המתקרבת כבר ל- 200,000 הרוגים, בסכנת הגרעין של איראן או במלחמה המתרחבת באוקראינה, עד שהבינו. קרי בידיים שלהם, וכרגיל במשא ומתן, המחיר שלהם עלה.

אבו מאזן פתח בסדרת גחמות וצעדים חד-צדדיים, כשבכל פעם המחיר המשיך ועלה. הוא רוצה מאות אסירים, הוא רוצה את האסירים הבכירים, הוא רוצה הקפאת בנייה גם בירושלים בירת ישראל, הוא רוצה אסירים ערבים ישראלים, והוא יקבע לישראל האם לגרש אותם או לא, הוא כבר מייצג בכך את ערביי ישראל, הוא רוצה קודם גבולות, הוא לעולם לא יכיר במדינה יהודית, הוא דחה בגסות את "הסכם המסגרת", שלכן בכלל לא נולד, כמובן ההצטרפות למוסדות בינלאומיים, ועכשיו החבירה החצופה לחמאס.

הדבר המדהים הוא שבכל צעד כוחני כזה של אבו מאזן התוצאה היתה שהאמריקנים מייד היו מגיעים למוקאטעה, ומתחננים בפניו שלא יפסיק את "תהליך השלום". אם היו איומים, כולם לא יצאו לפועל, ואבו מאזן הבין שהאמריקנים הם כלי ריק. האמריקנים היו מתרפסים בפניו, ומייד לוחצים עוד יותר על ישראל. כך הפך ה"משא ומתן" לסחטנות רגשית פלסטינית. מי שתואר כחלש, היה בפעול חזק, ומי שתואר כחזק, היה חלש.

זה התחיל מוקדם יותר: ברגע שהוא הפך למדינה משקיפה, והאמריקנים לא הגיבו, הם היו בכיס שלו. האובססיה שלהם פעלה נגדם, וכך מעצמה נכנעה לכנופיה.

גם בהליכה עם חמאס ציפה אבו מאזן שהאמריקנים מייד יתרפסו בפניו שלא יעשה זאת, כרגיל, ולכן הוא קצת מופתע שלאובמה נמאס, והוא הכריז על עצירה של השיחות, אך אבו מאזן בטוח שקרי או שליחיו עוד יגיעו להתפרס בפניו, וללחוץ כמובן על ישראל. אם לא עכשיו - אז מחר.

עוד מאמרים על עולמה המדומיין של "הבעייה הפלסטינית" 

2 אפשר לומר שהמשא ומתן הסתיים, וחוזרים לנקודת ההתחלה של לפני שנה, אך זה לא מדויק. קרי כבר גרם נזק. הוא גרם לפלסטינים שיכרון כוח, שבא לידי ביטוי גם בזינוק הטרור, וכאמור הוא מסית מאחורי גבה של ישראל כנגדה. אם ייתפס בהסתה, יטען, כדרכו, שהוא רק תיאר מצב. אך הוא שר חוץ אמריקני ולא פרשן, כך שהוא יוצר את האווירה האנטי ישראלית ולא רק מתאר אותה. הוא גרם נזק גם לעצמו, שכן גם בארצות הברית מבינים שהאיש ומדיניות החוץ שלו הזויים, וגם לנשיא שלו.

האנשים היהירים האלה מנסים בדרך כלל להסתיר את גאוותם, אך כל פגיעה בהם-לכאורה, מביאה לנקמה מוגזמת. חשוב להבין שפה יש עניין אישי, וחובה להסביר זאת גם לאחרים.

המוזר הוא שאותו קרי לא מנסה לפגוע באבו מאזן, שהחריב אותו, אלא דווקא בישראל. הוא יודע שברשות קם משטר אנטי- אמריקני, שבעתיד ייהפך לאסלאמיסטי נגד כל אינטרס אמריקני, אך הוא לא עוצר. הרגש גובר על ההיגיון, הנקמה על האינטרס. ומה באשר לנשק הכימי בסוריה? בקיץ שעבר חולל מהומה על אירוע כימי אחד. כיום בסוריה זה עניין יומיומי, אך קרי כבר שכח. הוא עסוק, בענייני אבו מאזן.

לקריקטורות של מושיק גולסט 

3 לממשל אובמה לא נשארה עוד השפעה בשום מדינה ערבית. ארצות הברית הפסידה לחלוטין את מצרים, את סעודיה, את ירדן, צפון אפריקה, והמפרץ הפרסי, חוץ מקטר, תומכת חמאס ו"האחים המוסלמים". קטר, באמצעות המדיה שבנתה וקנתה, "אלג'זירה", מסיתה יום יום נגד משטרים ערביים, נגד ארצות הברית ונגד ישראל. לעומת זאת באלקאעדה היא תומכת. 

כיום יש סימפטיה כלפי ארצות הברית בטהראן יותר מאשר בקהיר ובריאד. לדוגמה, בועידת הפסגה הערבית אחרונה בכווית, התכוונו המנהיגים להודיע שלעולם לא יכירו בישראל כמדינה יהודית. קרי (שטען בתמימותו, שהתהליך המדיני יביא לישראל את כל מדינות ערב) התקשר אישית לבכירים ערביים, וכולם דחו אותו על הסף. הוא ביקש שלפחות לא יתייחסו לסוגיה, אך באופן מופגן ונקמני הם דווקא עשו זאת. לכאורה הם דיברו על ישראל, אך בפועל התכוונו לנקום בארצות הברית. גם ברשות הפלסטינית לא נשארה לאמריקנים עוד סמכות, ותעיד על כך ההליכה לחמאס. בכל מקום האמריקנים איימו, ובשום מקום לא קיימו. כך, אפילו אבו מאזן מרשה לעצמו לנקום באמריקנים או להתעלם מהם. אז מה נשאר להם בעולם כולו? ללחוץ על ישראל, אולי זה ייתן הישג.

Ending illusion of peace-seeking Abbas 

4 הקונגרס האמריקני קיבל בעבר שורה של חוקים והחלטות, שאם הפלסטינים יפנו למוסדות האו"ם באופן חד צדדי, לא רק שסיוע החוץ האמריקני יופסק להם, אלא תיסגר גם נציגות אש"ף בוושינגטון. זאת ועוד, על פי החוק, תקציב ארצות הברית אמור להיפסק לכל ארגון של האו"ם שיכיר ב"מדינה פלסטינית".

לאחר קבלת הרשות לאו"ם כמדינה משקיפה ב- 2012, ביקשו בקונגרס ובסנאט להעניש את הרשות, אך ממשל אובמה ביקש שלא (בסיוע ארגונים יהודיים), וכיוון שיש לדמוקרטים (עדיין) רוב בסינאט, ענישה לא היתה כלל. ברגע זה איבדה ארצות הברית את השפעתה על הפלסטינים. עכשיו הנושא הזה עומד מחדש על הפרק. האם אובמה-קרי יבלמו שוב את בתי הנבחרים? עוד נראה.

רעיון "שתי המדינות" (כשתוספת "לשני עמים" כבר נמחקה) הפך את ישראל למשותקת-לכאורה, ואת "הפלסטינים" לכל יכולים-לכאורה. הרעיון הפך לדת חדשה, המנותקת מכל מציאות איזורית, בלתי מאוזנת, שבה רק ישראל משלמת ורק הפלסטינים מקבלים. מי שמתנגד לכפייה הזו מתואר כלא מציאותי, הזוי ולא מתקדם.

כך ההזייה הפכה למציאות, והמציאות להזייה.


  
לשרוף את "המתנה" או לא? האם בפתח ישרפו את המתנה של חמאס? ואולי פתח חושב שהוא נותן "מתנה" לחמאס? הרבה אהבה בכל מקרה אל תחפשו כאן. האם בכלל יגיעו לבחירות? גם זה בספק. והרומאים היו אומרים על כך: Hostium munera, non munera, כלומר בלטינית: מתנות של אוייבים אינן מתנות (מתוך הסרט "טרויה", 2004). 

האם בכלל יגיעו לבחירות? גם זה בספק.

מאמרים קצרים נוספים של ד"ר גיא בכור ברצף


5 בין אם התכוון ובין אם לאו, רוב השמאל בישראל הפך לכלי פוליטי בידיו של אבו מאזן. גם כאן לא מאמין אבו מאזן למזלו הטוב: ישראלים ויהודים עושים עבורו את העבודה בהתלהבות וביצירתיות. לוחצים על הקונגרס האמריקני שלא יפגע בו, ומחדירים לתודעה, יחד עם אוייביה המוצהרים של ישראל, שהיא מדינת דיכוי, ובמהלך המחושב הזה יש שני קודקודים שנתפסים כבר כהזויים בארצותיהם, ובכל זאת נשיקתם רעה: עיתון "הארץ", עיתון אנטי-ישראלי שכותב בעברית, ו"ניו יורק טיימס", עיתון אנטי-ישראלי שכותב באנגלית. הוושינגטון פוסט ו-וול סטריט ג'ורנאל, לשם השוואה, שני העיתונים החשובים יותר בארצות הברית, הרבה יותר מאוזנים בנוגע לישראל, ובסך הכל אוהדים אותה.

אך הארץ וניו יורק טיימס יותר "פלסטינים" מה"פלסטינים" עצמם, וכבר אובססיביים בשנאתם. ולכן חובה לחשוף אותם, ולהציגם כפי שהם, תועמלנים ולא תקשורתנים, וברגע שמבינים, נזקם מצטמצם. בכל מקרה מדובר על שני כלי תקשורת על סף הכחדה פיננסית קבועה, עדות לירידת כוחם והשפעתם, כשהם משלמים מחירים כבדים על ההסתה הקבועה.



6 אובססיית המדינה הפלסטינית – אובמה-קרי עדיין אינם מבינים שככל שידחפו יותר למדינה פלסטינית קטנה, כך הסיכוי של זה להתממש יפחת, והמצב הכללי יורע, שכן למנהיגות הפלסטינית – פתח, חמאס והג'יהאד, אין שום כוונה להסתפק בשטחי 1967. הם עדיין רוצים את הכל, ותעיד על כך ההחלטה של המועצה המרכזית של אש"ף מהשבוע, שלעולם לא יוותרו על שיבת מליוני "פליטים" לבתיהם, כלומר לישראל, ואלה הפתח, לא חמאס והג'יהאד. תעיד על כך מפת פלסטין השלמה, שקישטה את הבימה, מאחורי אבו מאזן, סירוב רשמי לחילופי שטחים כלשהם, והצהרתו שלעולם לא יכיר במדינה יהודית. "זה העניין שלהם להגדיר מה הדת שלהם", אמר אבו מאזן, והסגיר, שלדעתו יהדות זו בסך הכל דת, לא לאום.

ככל שהאמריקנים ילחצו יותר לעבר מדינה פלסטינית קטנה, כך גודלת תקוות המדינה הפלסטינית על כל השטח, גוברת היהירות הערבית, ומתרחקת היציבות. נדרשים להכיר במדינה יהודית? אז מתרחקת ההכרה בישראל.



ומה קובע החודש מדד האיומים הבטחוניים, שפיתחנו באתר זה שבע שנים? כלי חשוב לכל אחד, להבין במימד השוואתי איפה אנחנו נמצאים. כדי לקרוא יש להצטרף למועדון ג'יפלאנט פריים.


7 אז אבו מאזן רוצה פתרון מדיני? לפני כרבע מאה (יצא לאור בשנת 1991, אך נכתב לאורך שש שנים) פרסמתי את ספרי הראשון, "לקסיקון אש"ף", בהוצאה לאור של משרד הביטחון. וכך כתבתי בערך על "מחמוד עבאס" (אבו מאזן), בעמוד 253:

"הוא הכיר בצורך של הקמת מדינה פלסטינית מצומצמת בצד מדינת ישראל. 'תהיה זו מדינה אשר תהיה, הרי היא מדינה פלסטינית, שתעניק הגנה וחסות לכל פלסטיני חסר הגנה זה ארבעים שנה'. הוא טען שכאשר תקום המדינה הפלסטינית ממילא תתמוטט הציונות, אזי לא תהיה זו עוד מדינת ישראל כפי שהיא כיום, ולאט לאט היא תתמוסס, עד שתהפוך חלק מן המדינה הפלסטינית על כל שטח פלסטין".

רבע מאה אחרי, וזו עדיין ההערכה הנכונה לגבי איש זה, שכנראה יסיים את תפקידו בעוד כחצי שנה, עוד חוליה ברצף כישלונות, שמעולם לא הכיר בלאומיות היהודית, מאז חג' אמין אלחוסייני, אחמד שוקיירי, ויאסר ערפאת. אך מאז התעצמה ישראל מאוד, והפכה למדינה חזקה ועשירה, ההולכת וממלאת את הארץ, בעוד המזרח התיכון סביבה דווקא קרס.


ספרו גם לחברים שלכם על האתר? אנא, היכנסו אל דף קוראי ג'יפלאנט שכאן, כשבצד שמאל כתוב: "הזמן את חבריך לאהוב את הדף הזה". יש ללחוץ - "הזמן" - ליד תמונות החברים:

 

8 אבו מאזן ציפה שהאמריקנים יגיעו להתחנן בפניו, כהרגלם, לאחר האיחוד עם חמאס, אך הם עדיין לא באו, וזה מדאיג אותו. הוא נתקע עכשיו עם חמאס, שמתלהב להשתלט גם על הגדה בבחירות. העויינות בין שני המשטרים נותרה על כנה, ושום נושא מהותי לא התקדם. חמאס לא מוכן להרשות למנגנונים ביטחוניים של אבו מאזן להתכנס לתחומו, ולהיפך, אך כל צד מקווה להכניע את השני בבחירות. זה עשוי להיגמר במרחץ דמים נורא, בסגנון מצרים שלאחר מורסי. הרי כל ההתקרבות הזו היא הצגה אחת גדולה. אבו מאזן רוצה להראות לעולם שהוא שולט גם על עזה, ולכן לדרוש מדינה, בעוד חמאס רוצה להשתלט על כל השטח. ראש בראש, וזה עלול להיגמר רע מאוד.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

9 המשטרים הערביים מביטים בסלידה על ההתנהלות הפנים פלסטינית. סעודיה, שמבחינתה האחים המוסלמים הם אויב מר, סעודיה שסירבה לממן את מצרים בתקופת מורסי, חוזה עכשיו ב"אחים המוסלמים" (חמאס) מתרחבים אצל הפלסטינים. כלי התקשורת הסעודים כמעט ומתעלמים לכן מן האחדות הזו. כך גם מצרים, שחיה היום בעיקר מכספים סעודים, או ירדן, שפתאום "האחים המוסלמים" האלימים של עזה עלולים להשתלט מבחינתה על הגדה המערבית, ולגלוש לגדה המזרחית.

היחידה שאינה מסתירה את התלהבותה היא נסיכות קטר, שערוץ הטלוויזיה שלה, אלג'זירה, הפך לערוץ האחים המוסלמים העולמי. היא הפכה את "האיחוד" לחגיגה בימים האחרונים, דבר שרק מוסיף לעצבנות המצרים, הסעודים ופלסטינים שבאמת מבינים. אף גורם ערבי לא יממן את הפלסטינים, חוץ מקטר. קטר הפכה לאוייבת המשטרים הערביים האחרים, והיחסים הערביים איתה קפואים.

וכמובן, איראן, שחוזה בהתרגשות כיצד הסוכן שלה באיזור, הג'יהאד האסלאמי, ייכנס לראשונה לממשלה הפלסטינית. במילים אחרות, לפנינו המתכונת המצרית של מורסי, שהצליח להשתלט על מצרים, והדחתו הביאה להתפוררות חברתית ולאלימות שאינה נגמרת. ובעצם, הפלסטינים היו קודם, הרי חמאס זכה ברוב ב"פרלמנט" הפלסטיני כבר בינואר 2006.

איך שולחים את המאמר הזה לחברים? יש כפתור "המלץ לחבר", בתחתית המאמר.

הדרך הטובה, האישית והמהירה ביותר לדעת מתי עולים מאמרים באתר היא להירשם כאן, ולקבל התראה למייל האישי. הנרשמים קוראים ראשונים.


10 האם על ישראל לבלום את כוונת חמאס להשתלט על הרשות הזו בבחירות? לזה אבו מאזן מצפה, שנוציא לו את הערמונים מהאש, ולכן אסור לישראל להתערב בשום אופן. כפי שהם אומרים, זהו עניין פלסטיני פנימי, שתוצאותיו אביב פלסטיני כמו במצרים או בסוריה. ולכן, זהו גורלם, הפיצול הזה בין לאומיות קורסת לאסלאם קיצוני עיוור, שלנו אסור להתערב בו.

לאבו מאזן חשובה חצי השנה של האחדות, לחמאס חשוב מה שיבוא אחר כך. מבחינת אבו מאזן אלה הם סיום ומורשת, מבחינת חמאס והג'יהאד רק ההתחלה.

באופן אירוני, דווקא הפיצול הגיאוגרפי בין יו"ש לעזה הציל אותם מלחימה זה בזה, כלומר ישראל "האיומה" שמרה שלא ישחטו זה את זה, כפי שזה קרה בעזה 2007 או במדינות ערב סביבנו. אך עכשיו הם מתנדבים ל"התאחד", ולהתעסק זה עם זה. לנו אסור להפריע למהלך הזה כפי שאין אנו מתערבים בסוריה, בלבנון או במצרים, וכפי שנפוליון היה נוהג לומר: "אני לעולם לא מפריע לאויבים שלי לתלות את עצמם".





כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, כדאי להצטרף אל מועדון Gplanet Prime. המינוי הינו לחצי שנה או לשנה. במסגרת המינוי קוראים את כל המאמרים הסגורים שפורסמו עד היום, וממשיכים קדימה לתקופה נוספת. ניתן לקרוא את תנאי הרישום ולהירשם - כ א ן.

אני מבקש באופן אישי, מכל מי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לחדש אותו. כדי לחדש את המינוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או -
כ א ן.

אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", בדף הזה, למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת -
כ א ן.