הצטרפות לג'יפלאנט פריים
רישום לקבלת התראות למייל
>> לשתף לחברים את המאמר? יש למעלה אפשרות שיתוף פשוטה לווטסאפ, לפייסבוק או למייל של החברים


מתי תוסר הקללה? בוודאי לא בדרך הזאת. על עיראק שרוצה לתבוע את ישראל על הפצצת הכור - הגדלה / תמונות נוספות  בכור, Bechor
6/1/2010
באופן המוזר ביותר, ולמרות הכל, אני חש תחושה של אחריות כלפי המדינה הגאה והאומללה הזו, שהברכה נטשה אותה, מאז עזבו אותה יהודייה, כאיש אחד. בכל זאת, למשפחה שלי היו שורשים עמוקים, בני מאות שנים, בארץ שני הנהרות. במקום להמציא את עצמה מחדש בעולם הערבי על חשבון ישראל, האם לא הגיע הזמן שעיראק תתפייס עם יהודייה, כפי שעשתה, למשל, מרוקו? האין היא מבינה שרק אז תוסר מעליה הקללה, הרובצת עליה? (בתמונה: בתי יהודים על נהר החידקל, בגדאד, 1914)

 מתי תוסר הקללה? בוודאי לא בדרך הזאת. על עיראק שרוצה לתבוע את ישראל על הפצצת הכור


מאת ד"ר גיא בכור

כאשר שמעתי שממשלת עיראק מתכוונת לתבוע פיצויים מישראל על הפצצת הכור הגרעיני אוסיראק בשנת 1981, חייכתי לעצמי את אחד מחיוכיי המרים. מילא, אין גבול לחוצפה של הממשלה העיראקית, אך הבורות המתרוננת שלנו, היא המצערת אותי כל כך.

אינני מדבר על פלישת הצבא העיראקי הרשמי למדינת ישראל בשנת 1948, תוך שכבש שטחים נרחבים, עד למבואות המזרחיים של העיר כפר סבא, אגב גרימת נזק עצום לרכוש ולאנשים; אינני מדבר על חילות המשלוח ששלחה ממשלת עיראק במלחמות 1967 ו-1973 לתקוף את מדינת ישראל, מבלי שלזו היה כל סכסוך איתה; אינני מדבר על כך שעיראק לא בחרה לתבוע את איראן, שהסבה לה חצי מליון הרוגים, ובעצמה תקפה את הכור הגרעיני העיראקי עוד לפני ישראל; אינני מדבר על טילי הסקאד ששיגר סדאם חוסין, נשיא עיראק, במלחמת המפרץ הראשונה לעבר מדינת ישראל (נכון שפרטים בישראל קיבלו פיצוי מועדת התביעות של האו"ם, מכסף שנלקח מעיראק, אך מה בדבר הנזק העצום לכלכלה הישראלית שהושבתה? לתיירות?) אינני מדבר על תמיכתה ארוכת השנים של עיראק בטרור הפלסטיני, תוך שהקימה ארגון טרור פלסטיני משל עצמה, "חזית השחרור הערבית", בראשות אחד, אבו אלעבאס, שגם קבור בבגדאד; כל אלה עילות תביעה נגדית לממשלת עיראק. אך אני מדבר על החוצפה ההיסטורית החצופה מכולן, עילת תביעה של עשרות מליארדי דולרים מממשלת עיראק, והיא גזילת רכושה, כבודה ועברה של העתיקה בקהילות היהודיות בעולם, קהילת יהודי עיראק שנשדדה לאור היום.

עד כמה שידיעתי משגת, לא היה בתולדות העם היהודי לפזורותיו מיעוט יהודי שהיה שותף להקמת מדינה, כשאף שלט בה בתחומים רבים, והיא עיראק. בשנות השלושים מנו היהודים כשלושים אחוז מאוכלוסיית בגדאד הבירה, ולמעשה שלטו בחיי הכלכלה, המסחר, הבנקאות, התרבות, האמנות, האדמיניסטרציה, ומה לא, עוצמה חסרת תקדים בכל מדינה. לא יאומן עד כמה ניהלו היהודים את חיי הכלכלה של עיראק. בהסתמך על פרסומי לשכת המסחר של בגדאד בשנים 1937-1938 היו בעיר 94 יצואנים, מתוכם 57 יהודים; מתוך שמונת בתי הקולנוע שהיו קיימים בבגדאד בשנות הארבעים, שבעה היו בבעלות יהודית: רוקסי, אלרשיד, גאזי, אלוטני, אלזורא, אלרפידיין, אלתאג', והיחיד שהיה בבעלות ערבית היה אלחמרא (אבי, כנער, היה אחראי על גלגול מנואלת התרגום לסרטים, בבית קולנוע שהיה שייך לקרובי משפחה. הוא היה משתעמם בעבודה המונוטונית, ולעיתים היה מנמנם. כיצד ידע שהתרשל בגילגול התרגום? כאשר הצופים באולם היו צועקים בחמת זעם, ואז היה מזדרז בסיבוב התרגום...)

יהודים שלטו בענף תיווך הנדל"ן, ובלטו בענפי הדפוס (למשל, בתי הספוס דנגור ובכור), השירה, העיתונאות, המוזיקה (בוועידה הראשונה למוזיקה ערבית, שהתקיימה בקאהיר בשנת 1932 היתה עיראק מיוצגת על ידי משלחת, שמלבד ראש המשלחת, כל חבריה היו יהודים).

יהודים ייסדו את התזמורת של רדיו בגדאד עם הקמתו בשנת 1933, וגדולי המוזיקאים הקלאסיים, שהוציאה עיראק עד היום היו יהודים, האחים צאלח ודאוד כוויתי; סרט הקולנוע הראשון שהופק אי פעם בעיראק, "עליא ועיצאם", נעשה בידי יהודים, ביוזמתם ובהפקתם. המילים נכתבו בידי אנוור שאול והמוזיקה בידי האחים כוויתי. יהודים הקימו עיר קולנוע ליד בגדאד, ופיתחו תעשייה זו, אם כי לא הספיקו הרבה, בטרם עזבו; שווקים שלמים נשלטו על ידי יהודים; הצורפות ותעשיית התכשיטים היו תחום יהודי, הבנקאות במדינה היתה כמעט כולה יהודית. למעלה ממחצית עובדי הבנקים הזרים היו יהודים, בתפקידים בכירים. בנק כדורי זילכה היהודי היה בעל סניפים רבים בעיראק, ואחר כך גם בדמשק ביירות וקהיר. בנק עבודי היה בנק יהודי, קרדיט בנק היה בנק יהודי, ובנקים אלה החיו את הכלכלה העיראקית. ענף המול"ות פותח ונשלט על ידי יהודים, ומה לא. יהודים חדרו לענפי המשפטים, הרפואה והסחר. להיכן שהתאפשרה גישתם, הם פרצו קדימה, והעשירו את המדינה הזו באופן חסר תקדים. בשנות הארבעים נפתחו בפניהם בתי הספר לאמנות, ומייד חלה פריצתם קדימה: נעים עזוז בציור, אריה אליאס בתיאטרון, אלברט בלבול במוסיקה, יחזקאל ג'ורי ועובדיה אגאסי בציור.




הביטו בבגדאד, בירת הערביות, בתמונות מן החצי הראשון של המאה העשרים: בהרבה מובנים זו עבודה יהודית. אך אלה נבעטו בגסות החוצה (שירה: פיירוז).


במאה העשרים נחשבה הקהילה היהודית בעיראק כגדולה ביותר במזרח התיכון, להוציא את ארץ ישראל. בשנת 1950, וערב העליה ההמונית לישראל היה מספרם כ- 135,000 איש, כמעט כולם עלו לישראל כאיש אחד, תופעה חסרת תקדים בכל קהילה יהודית אחרת בעולם.

להוציא עשרות אלפי הבתים, בתי מידות, כולם עשויים לבנים ולא עץ, היתה הקהילה עשירה בבתי ספר הישגיים לרוב, מוסדות ציבור, מועדונים, בתי תפילה, שטחי ציבור, חוות חקלאיות, קליניקות רפואיות יהודיות, מרפאות, בתי קהילה, רכוש שהיה שווה כבר אז מליארדי דולרים רבים, כל זה הולאם בידי ממשלת עיראק ונבזז.

הכרת התודה של העיראקים ליהודי המדינה היתה דחיקתם המהירה החל משנות השלושים מן החיים הכלכליים, פרסומים אנטישמיים קשים יום יום בתקשורת המקומית, פיטורין, רציחות, עד שהקהילה החליטה לעזוב את הארץ בה חייה מעל אלפיים שנה, הרבה לפני האסלאם. היא פשוט מאסה בחיים שם, וחיפשה התחלה חדשה.

החרמת הרכוש היתה אכזרית, צינית ושערורייתית, עד היום. חוק שלילת האזרחות העיראקית משנת 1933 קבע: סעיף 1: מועצת השרים רשאית להחליט על שלילת האזרחות העיראקית מכל יהודי עיראקי שיעדיף לעזוב מרצונו את עיראק באופן סופי, לאחר שיחתום על טופס מיוחד בפני הפקיד הממונה במשרד הפנים. סעיף 2: כל יהודי עיראקי שיצא את עיראק או ינסה לצאת ממנה בדרך בלתי חוקית, אזרחותו העיראקית תישלל ממנו. סעיף 3: כל יהודי עיראקי שכבר יצא את עיראק בדרך בלתי חוקית, ייחשב כאילו עזב את עיראק באופן סופי.

לכך  נלוו חוקי החרמת הרכוש: סעיף 1ג: על היהודי העיראקי שיצא את עיראק לשוב לעיראק תוך ששה חדשים מתאריך כניסת חוק זה לתוקפו. במקרה ולא ישוב בתום תקופה זו, מוסמך הקבינט להחליט על הפקעת הנתינות ממנו ואת נכסיו. עם כניסת החוק לתוקפו יחדלו משרדי רישום המקרקעין (טאבו), ההקדשים והנוטריונים לבצע כל עיסקת מכירת מקרקעין השייכים ליהודי או פינויים, העברתם במתנה, מישכונם, מסירתם תמורת חוב, השכרתם לתקופה מעל שנה, ושר הפנים יפקיד את הסכומים השייכים ליהודי באחד הבנקים, כאשר מובן שאותו יהודי לא ישוב לעולם, ולכן לא יקבל את כספו.

כך גירשה עיראק בגסות את בניה המובחרים ביותר, שדדה את רכושם, רמסה את כבודם, ועתה שבה בשיא חוצפתה וטוענת לתבוע את המדינה שקלטה אותם. בבקשה, אם תאושר התביעה העיראקית (וזה לא פשוט, שכן בין ישראל לעיראק יחסי מלחמה, ולכן לכאורה אין אפשרות לתביעה), הגיע הזמן לתביעה הנגדית ההיסטורית הגדולה של יהודי עיראק וישראל. במקרה כזה, תצטער ממשלת עיראק צער רב על המהלך בו נקטה. ואולי באמת הגיע הזמן לכך. לעם היהודי חלק מכריע בהקמתה של העיר בגדאד המודרנית, בבסיס הכלכלי שלה ובעומק חיי הרוח שלה. הגיע הזמן שהוא יתבע את המגיע לו גם כן.


"כאשר שהיד הולך בעקבות שהיד", על מוכת ההיסטוריה אך אלופת ההימנונים


ומדוע שתקו יהודי עיראק על הגזל שנעשה להם? משום שזהו אופיים. יהודי עיראק לעולם לא יביטו אחורה, אלא תמיד קדימה. אופיים האינדיבידואליסטי, התחרותי וההישגי ימריץ אותם תמיד להתחיל מחדש, וראו כיצד התברגה עדה זו בצמרת החיים העסקיים-פוליטיים-תרבותיים של הארץ החדשה.

**

 

באופן המוזר ביותר, ולמרות הכל, אני חש תחושה של אחריות כלפי המדינה הגאה והאומללה הזו, שהברכה נטשה אותה, מאז עזבו אותה יהודייה, כאיש אחד. בכל זאת, למשפחה שלי היו שורשים עמוקים, בני מאות שנים, בארץ שני הנהרות, ארצם של עזרא ויחזקאל, במימסד הדתי, בעולם התרבות ובאדמיניסטרציה. אי אפשר לשכוח זאת, סתם כך.

 

מעולם לא ביקרתי בעיראק, ונולדתי בישראל, אך אני חש אחריות ורגש כלפי הארץ המתנכרת ההיא. איך אפשר להסביר זאת? (טים הרדין)


במקום להמציא את עצמה מחדש בעולם הערבי על חשבון ישראל, האם לא הגיע הזמן שעיראק תתפייס עם יהודייה, כפי שעשתה, למשל, מרוקו? האין היא מבינה שרק אז תוסר מעליה הקללה, הרובצת עליה?



(הנתונים מתוך ספרו של יוסף מאיר, התפתחות חברתית-תרבותית של יהודי עיראק מאז 1830 ועד ימינו, נהריים, מרכז להפצת תרבות יהודי עיראק, ירושלים, 1989)


אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או - כ א ן.

כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום
שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש, לחצי שנה, או לשנה-במחיר מבצע. ניתן להירשם - כ א ן.  זיכרו, החברות שלכם תומכת באתר. 
 
אם ברצונכם לשלוח את המאמר הזה לחברים, עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", כאן למטה.

למבקשים לקבל התראות על כל מאמר חדש שעולה ישירות אל המייל האישי, עושים זאת - כאן